על התערוכה "אם (רק) אפשר היה לגעת בצליל"

06.11.2010 - 18.12.2010

נזילות הצבעים על הנייר ועל הקיר חשופים ופגיעים, כמעט שבירים, מגששים דרך בהובלת האמנית או גם על דעת עצמם, נענים לחוקי הכבידה וזורמים למקום אליו הטבע בכבודו ובעצמו יאסוף אותם. קווים באנרגיה משוחררת פורצים אל מרחבים או מותשים, מתכנסים ונמוגים.

 

לצד הצבע, מפיות בסריגת קרושה, אלו שהיו פעם סמל לעמלנות נשית, שהיו צחורות ומגוהצות על השידה, סמל לבית מטופח, הן, הן עצמן מופיעות בעבודות, מקומטות, נגועות או מלוכלכות בצבע, אולי אפילו מטומאות.

ההתרחשות הציורית אינה כופה את עצמה על חומרי הגלם, כמו גם נותנת לצופה מרחב פרשנות רחב. אם היינו מוכנים לקבל את האפשרות שלצליל יש צורה,  כפי שאנחנו מקבלים את התנהלותו המופשטת במרחב, אז ניתן
היה לתת לצליל גם ריח וצבע ולחלופין, לתת לחומר צליל.

 

חמשת החושים היו משתתפים בחוויה ללא היררכיה, ללא פרשנות בהכרח, כמו בפגישה ראשונית שאינה יודעת חוקים, מיון ושמות. היינו יכולים, כמו רינת, לתת לעצמנו להתקרב, אולי גם לגעת בצליל.

רינת בלסון, אמנית צעירה, ילידת ותושבת נהריה, בת לותיקי העיר.

אימייל: the.edge.center@gmail.com

www.the-edge.co.il